Pages

07/09/2009

מצוות תשובה ע“י הוידוי

מהות הוידוי
הרב הלל מרצבך
השיעור ניתן בתשרי תשס"ט
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת אסתר בת רחל

מה ענינו של הוודוי
בבואנו לעסוק ביו"כ, אנו רואים שהמאפיין של יו"כ הוא הווידוי, אנו אומרים וידוי 11 פעמים במשך כל יו"כ. הרמב"ם כשעוסק בהלכות תשובה כותב 1 :
"כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח"

וצריך להבין מדוע זה כ"כ חשוב הוידוי, הרי מה אכפת ל-ה' אם אנו אומרים בפה את מה שחטאנו או שאנו לא אומרים? ויותר מזה לא מובן מדוע טוב להתעסק בדברים הרעים, האם לא יותר חשוב לעסוק בדברים הטובים?

אין קטגור נעשה סנגיור
ועוד צריך להבין, מדוע חשוב כ"כ לספר את מעשה הוידוי, הרי למדנו בגמרא 2 :
"אמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה- לפי שאין קטיגור נעשה סניגור."
וא"כ אם אנו מנסים לכסות את עוונותינו ולא לגלותם, מדוע ביו"כ אנו כל הזמן מונים את כל חטאנו.

האם ה' לא יודע את חטאנו
וכן צריך להבין, הרי ה' יודע את הכל כפי שאנו אומרים בתפילת יו"כ:
"אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי... אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עניך"
וא"כ מדוע צריך לספר לו כ"כ הרבה פעמים על העוונות שלנו.

האחריות שבחטאים שלנו
הבעייה המרכזית בחזרה בתשובה, זה שאדם לא מרגיש שהוא אשם. הוא חושב שהוא בסה"כ בסדר.
ברגע שאדם מתוודה באמת, הוא לוקח אחריות למעשים שלו, הוא מבין שהוא לא היה בסדר, הוא יודע שהוא צריך להשתפר ולשנות את דרכו, ומשם הדרך כבר קלה, משום שברגע שאדם מרגיש אשם, כואב לו על כך, והוא רוצה להשתנות.
בני אדם אוהבים לברוח מלהיות אשמים, משום שישנו מנגנון טבעי (מצפון), שלא נותן לאדם לחיות ברוגע כשהוא אשם. ולכן אדם משכנע את עצמו, במשך חייו, כל הזמן שהוא בסדר. אך ביו"כ אנו רוצים לעורר את המנגנון הזה, להתעורר לתשובה, ולכן אנו אומרים כל היום 3 : "אשמים אנחנו",
כפי שאמרו אחי יוסף, כשהתנכל אליהם יוסף בהיותו שליט מצרים. רק דרך לקיחת אחריות יכלו לשוב בתשובה. כשיוסף מרגיש שהם עצובים, הוא מתחיל לבכות, משום שרואה שהם כבר עברו את השלב המכרזי, של הוידוי, הכרה בחטא.
(יוסף אמנם עוד לא מתגלה אליהם, משום שהוא מחכה לשלב השלישי של הקבלה להבא, שבא לידי ביטוי, רק אח"כ כשנמצא הגביע באמתחת בנימין, ויהודה אומר ליוסף על בנימין 4 : "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים:" שבזה רואה יוסף את האחריות השלמה של יהודה, כלפי אחיו בנימין, כתיקון החטא ממש.)

ההבדל בין שאול לדוד
אצל חז"ל אנו רואים התייחסות שונה, בין שאול לדוד, שאול למרות שחטא חטא אחד, לא זוכה להמשיך את שלשלת המלוכה, ואילו דוד זוכה להיות מלך ישראל למרות שחוטא פעמים, וכדברי הגמרא 5 :

"שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא - מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים? - אמעשה דאגג כתיב (שמואל א' טו) "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך". דוד בשתים, מאי נינהו {מה הם 2 החטאים שחטא} - דאוריה ודהסתה {שהרג את אוריה, ומנה את העם}."

הסיבה להבדל זה, ע"פ המדרש הוא משום ששאול לא הודה בחטאיו, לעומת דוד שמודה על חטאיו 6 :
""מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" -"מכסה פשעיו לא יצליח" זה שאול, "ומודה ועוזב ירוחם" זה דוד."

תגובת שאול לחטאיו
כשאנו מתבוננים בחטאו של שאול, ניתן לזהות בפסוקים, ששאול מנסה לברוח מכל לקיחת אחריות 7 :

"ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימתי את דבר ה': ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע:
ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח ל-ה' אלהיך ואת היותר החרמנו: ויאמר שמואל אל שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר ה' אלי הלילה ויאמרו ויאמר לו דבר:
ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל:
וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם:
ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה':
ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי:
ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח לה' אלהיך בגלגל:
ויאמר שמואל החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים:"

תגובת דוד לחטאיו
לעומת שאול שמנסה להסיר את האחריות ממנו, אצל דוד אנו רואים לקיחת אחריות, כפי שמסופר 8 :
"כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת: כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש: ויאמר דוד אל נתן חטאתי ל-ה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות:"

דוד לוקח אחריות למרות שהוא יכל לברוח ממנה בכל מיני תירוצים שונים.

טענות שהיה יכול דוד לטעון
כפי שהגמרא מעידה, דוד היה יכול למצוא תירוצים רבים ואמי ולמרות זאת דוד לוקח אחריות ונושא בה 9 :
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל א' יח) "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו'", אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים (שמואל ב' יב) מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע - שביקש לעשות ולא עשה."

הגמרא מעידה על דוד שהוא לא חטא, שרק רצה לעשות ולא עשה. אמנם זה לא מסתדר עם פשט הפסוקים. אך אנו רואים מכאן שהיה לדוד מפתח לתרץ תירוצים ואעפ"כ הוא לקח אחריות ואמר: חטאתי.

תירוץ נוסף שיכל דוד לתת, שהוא זיהה שבת שבע היא אמורה להיות אשתו, ע"פ הגמרא שואמרת 10 :
"תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה (קודם שהבשילה)"

תירוץ נוסף שדוד יכל לטעון, כדברי הגמרא שאומרת, שדוד חטא רק בשביל להקים עולה של תשובה 11 :
"א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה... אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד {דוד המלך}... והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: (שמואל ב' כג) "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על"? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה."

ומכל הטענות הללו, דוד מעדיף לשאת באחריות. והוא מוצא במה הוא לא היה בסדר ואומר "חטאתי ל-ה' "
זהו שורש החזרה בתשובה, לקיחת אחריות על מה שעשית.

המקור לכוח הוידוי
היסוד של דוד, שפתח את עולה של תשובה, הגיע אליו מסבו הגדול, "יהודה", שכשמו כן הוא יודע להודות על מה שחטא. וכפי שמסופר לאחר חטאו עם תמר 12 :
"ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה:"

וכדברי המדרש המתארים את האירוע שבו היה יהודה, ודן את כלתו כמעט לשריפה, וכשנודע לו הדבר, התגבר על בושתו הרבה, והודה שהוא אשם 13 :

"היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר (בראשית לח) "צדקה ממני" ועשאו הקב"ה נשיא, וכן היה בן זומא אומר ודורש נתביישת בעולם הזה אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא שהוא אש אוכלה, למה שאין בושתו של העולם הזה כלום אלא בושת עמידתו של העולם הבא, שנאמר (תהלים לב) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'."

סיכום
אנו רואים ע"פ סיפוריו של יהודה ודוד, שעיקר מה שה' דורש מאיתנו, זה לא שלא נחטא כלל, משום שכל אחד חוטא (ח"ו שאין זה מתיר לחטוא לכתחילה). אלא עיקר מה ש-ה' דורש מאיתנו, זה שאחר שחטאנו, נדע להודות ולהגיד: אשמנו, בגדנו וחטאנו.

משום שברגע שאדם מפנים שהוא חטא, הוא מתעורר מייד בתשובה, ורוצה לתקן את מה שהוא חטא.
ולכן כשאמא רואה שאחד הילדים שלה לא מתנהג יפה, היא מתעקשת שיבקש סליחה, והילד לא רוצה לבקש סליחה, משום ששניהם יודעים, שברגע שאומרים סליחה, לוקחים אחריות על המעשה שעשינו. וממילא מתקנים את החטאים שלנו.

שנזכה להכיר בחטאנו, לקחת אחריות עליהם, ודרך זה לזכות למשיח בן דוד, שיקים לנו עולה של תשובה שלמה, ונראה בבניין בית המקדש. בב"א.

------------------------------------------
1 רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה א.
2 מסכת ראש השנה דף כו עמוד א.
3 בראשית מב, כא.
4 בראשית פרק מד, לג.
5 מסכת יומא דף כב עמוד ב.
6 מדרש שוחר טוב ק'.
7 שמואל א פרק טו, יג-כב
8 שמואל ב פרק יב יא-יג
9 מסכת שבת דף נו עמוד א
10 מסכת סנהדרין דף קז ע"א
11 מסכת עבודה זרה דף ד עמוד ב
12 בראשית פרק לח, כו
13 שמות רבה (וילנא) פרשה ל ד"ה יט א"ר אלעזר

Aucun commentaire: