“זה היום תחלת מעשיך“

זה היום תחילת מעשיך

הרב חיים סבתו

תיקנו חכמים בנוסח התפילה של ראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון".

ומסבירה הגמרא (ר"ה כז,א):

"אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא: (=כמי אנו מתפללים עתה) 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', כמאן - כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם".

וביאר הר"ן (על הרי"ף על הסוגיה שם):

"ויש לשאול: למה אדם נידון בראש השנה יותר מבשאר דברים? ותירוץ דבר זה למדנו בפסיקתא (כג) בשם רבי אליעזר בפסוק: 'דרשו ה' בהמצאו' דתניא: בעשרים וחמשה באלול נברא העולם... ולפי זה, 'זה היום תחילת מעשיך'-על יצירת אדם קא אמרינן, אבל בכ"ה באלול תחילת בריאת העולם... "

ועדיין יש לשאול, מדוע אנו מתפללים: "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון", אם אין זה תחילת המעשים אלא היום הששי לבריאה?

וביאר הרבי מחב"ד, הרב שניאורסון, שהטעם לכך הוא מפני שתכלית בריאת העולם ומשמעות בריאתו אינה אלא בבריאת האדם.

כלומר, האדם אינו נזר הבריאה בלבד אלא הוא היחיד הנותן משמעות לבריאה, ולכן נכון לומר "תחילת מעשיך" רק על היום שנברא בו האדם כי הוא הנותן תוכן לעולם. וזאת מפני שהאדם הוא היחיד בכל יצורי מטה ומעלה שיש לו בחירה, על כן הוא היחיד שיכול לקבוע בדעתו מה יהיה בעולם ולפיכך כל העולם תלוי בו. ולא עוד אלא שמעשיו משפיעים על הבריאה כולה ועל גורלה וכפי שראינו בימי המבול שמעשי השחיתות של אותו דור הביאו לא להשמדת האנושות בלבד אלא אף להשחתת העולם כולו, ולעומת זאת צדקותו של נח הצילה את העולם כולו מאבדון.

וכך כותב הרמח"ל במסילת ישרים (פרק א):

"ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עלוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזו לשונם: (חגיגה יב) 'כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר: 'אור צדיקים ישמח'. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב): 'אמר רבי יצחק מלמד שנתכנסו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו'. והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קוהלת (רבה ז) שאמרו זה לשונם: "'ראה את מעשה האלוקים'(קהלת ז), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

ומכאן האחריות הגדולה המוטלת על האדם שבבחירתו בין טוב ורע, ובכוח התשובה הבאה מבחירתו, קובע הוא לא את גורלו בלבד אלא את גורל העולם כולו. ולכן יום דינו של האדם הוא יום הדין של העולם כולו ויום בריאת האדם הוא היום הנקרא: "יום ראשון" לבריאה כולה.1