מצווה שבועית

זיו רפפורט

מצוות הקהל*

"ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים... תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו...". (דברים לא, ט-יב)

שתי שאלות מתעוררות מקריאת הפסוקים. האחת לגבי המצוּוִים והשניה לגבי הציווי לאור שאלות אלו אבקש לדון בקצרה בהגדרת המצווה, כפי שעולה מהפסוקים והפוסקים. מטרתי לעורר את הקוראים לעיון ועיסוק במצווה זו.


המצווים
לשון הרבים והיחיד, המתחלפת בין הפניה לגוף הציווי, יוצרת בעיה בזיהוי המצוּוִים. לפתרון בעיה זו עלינו לתאר תחילה למי פונה משה בנאומו. הנאום מתחלק לשלושה חלקים: בחלקו הראשון פונה משה "אל כל ישראל" בנאום קצר. בחלקו השני קורא ליהושע "לעיני כל ישראל" ומעביר לו את ההנהגה. בסיומו, מגיע חלקה של מצוות הקהל. אם נבין שלאחר "הכתרת יהושע" עוזב משה את הבימה וקורא לכהנים והזקנים לצד, הרי שבהכרח הציווי נאמר רק להם, קרי לגדולי העם. לעומת זאת ניתן להעלות שמדובר בהמשכו של אותו הנאום, ואם כך הרי משה עומד במרכז כאשר מצדו האחד יהושע, מצדו השני גדולי העם ומולו כל ישראל. תמונה זו מהווה בסיס לתיאורים שונים, שכן בכל חלק מהציווי ייתכן שמשה פנה לגורם אחר.


הציווי
שתי מילות ציווי מפורשות מוזכרות במהלך הדברים - "תקרא" ו"הקהל". בנוסף להן מציין הכתוב את תכלית הציווי - "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' א-להיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". את מעמדה של תכלית זו ניתן להבין באחת משתי צורות - או כתנאי למצווה, או כתת ציווי העומד בפני עצמו. הרי שלפנינו ארבעה ציוויים שונים:
– לקרוא.
– להקהיל.
– לשמוע.
– ללמוד.

את הציוויים הללו ניתן לכלול יחד ל"מצוות אם" אחת, ואפשר לחלקם לחלוקות שונות. נעיין בדברי הפוסקים וננסה לעמוד על החלוקות העולות מדבריהם.


דעת הרמב"ם
"היא שציונו להקהיל את העם... ולקרוא קצת פרשיות ממשנה תורה באזניהם... וזו היא מצות הקהל. "
(ספר המצוות, מצוות עשה טז)

"...והמלך הוא שיקרא באזניהם... כיצד הוא קורא: תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם... אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה"
(הלכות חגיגה פ"ג הלכות ג-ו)

הרמב"ם בחר לכלול את כל הציוויים במצווה אחת, וכפי שמצוין בכותרות להלכות חגיגה - "להקהיל את העם בחג הסכות במוצאי שמיטה". למצווה שלושה סעיפים:

1. להקהיל - הרמב"ם אינו מציין במפורש מי הם המקהילים את העם, אולם מגלה לנו שהמקהילים הם התוקעים. בכך מפנה הרמב"ם לדברי התוספתא שם נאמר כי "אותו היום כהנים עומדים בגדרים ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם ותוקעין" ומכאן כי החובה להקהיל מוטלת על הכהנים.

2. לקרוא - הרמב"ם מזכיר שהמלך הוא הקורא, אולם לא ברור מאיזה דין נובעת חובת המלך לקרוא. האם חובה זו ייחודית למלך, ובהעדר מלך בטלה המצווה, או שמא חובה זו מוטלת על הגדול בציבור. ההתלבטות נובעת מהתיאורים השונים בנאומו של משה. התיאור האחד, בו משה פנה ליהושע לבדו והתיאור השני שבו פנה ליהושע ולזקנים כאחד.

3. לשמוע - זהו הסעיף המוטל אפילו על ה"חכמים הגדולים", וממילא על כל העם.


דעת היראים
"קריאת המלך - צווה הב"ה שיקרא ספר אלה הדברים בהקהל... ומניין שבמלך דבר הכתוב, דבר זה מדברי נביאים למדנו". (יראים סימן רסו)
"מצוות הקהל - צוה הב"ה כשיקרא המלך את התורה שיבואו כולם לשמוע...". (שם סימן תלג)

בניגוד לרמב"ם קבע היראים שתי מצוות שונות במעמד הקהל, ואף ייחס כל אחת לגורם שונה. הציווי "תקרא" מכוון מלכתחילה כלפי המלך ועל שמו קרויה המצווה, ואילו הציווי "הקהל" מכוון כלפי כל העם. לשיטתו, פנה משה ישירות לעם בדרישה להיקהל ולא הטיל על אף גורם את החובה להקהיל. לפיכך שתי מצוות קיימות אליבא דהיראים :
1. תקרא - חובת המלך לקרוא בהקהל.
2. הקהל - חובת העם לשמוע כשהמלך קורא.


דעת החינוך
"מצות הקהל במוצאי שביעית - שנצטוינו שיִקָהֵל עם ישראל כולו ...ולקרוא קצת מספר משנה תורה באזניהם... מדיני המצוה... שהמלך הוא היה המחוייב לקרוא באזניהם... ועובר על זה, בין איש בין אשה, ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה, וכן המלך אם לא רצה לקרות, בטלו עשה זה..."
(ספר החינוך מצווה תריב)

גם החינוך מכליל את כל הציוויים תחת כותרת אחת בעלת סעיפים שונים. עיקר ההבדל בינו ובין הרמב"ם מתבטא בתפקיד העם. בדומה ליראים החינוך טוען כי על העם מוטלת החובה להיקהל ואין הוא רשאי להיבטל ממנה. בד בבד מזכיר החינוך כי "תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים" ובכך גם הוא רומז לתוספתא, וממילא ניתן להעלות שבמקביל לחובת העם להיקהל, חובת הכהנים להקהיל. סעיפי הציווי כפי שעולים מהחינוך הם:
1. הקהל - בכך מצוּוִים העם וייתכן שגם הכהנים.
2. תקרא - המלך הוא המחויב בציווי זה.
3. לשמוע - בין איש ובין אישה

"ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים שבקטנים כמוני, וידרוש כל רב בעדתו ביום שבת קודש חוה"מ סוכות הבעל"ט אי"ה. דבר בעתו מה טוב. וכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם ועליהם ועלינו תבא ברכת טוב"
במילים אלו סיים האדר"ת את הקדמת חיבורו "זכר למקדש" על מצוות הקהל, וקרא לגדולי דורו לדרוש במצווה איש איש בקהילתו. מצוות הקהל דורשת מאיתנו אחת לשבע שנים להיקהל במקום אשר בחר ה' ולשמוע את דברו. מי במקהילים ומי בקוראים, מי בשומעים ומי בלומדים, סוף דבר אלו ואלו יראים את ה' ושומרים "לעשות את כל דברי התורה הזאת".

---------------------
* מאמר זה פורסם בגליון 829 של 'דף קשר' - עלון לתלמידי ישיבת הר עציון.
1. סוטה פ"ז מ"ח.
2. תפיסתו של יהושע כמלך עולה בכמה מקומות - מכילתא פרשת שלח, רש"י יומא עג ע"ב, רשב"ם בבא בתרא עה ע"א.
3.בשאלה זו, האם קיימת חובה על הגדול בציבור או על המלך דווקא, עיין עוד במנחת חינוך.
4. יש לציין כי הגמרא בחגיגה ג ע"א מבדילה בין חיוב האנשים ובין חיוב הנשים, ואומרת כי על האנשים חובה ללמוד ועל הנשים לשמוע.ע

Source :

בית המדרש הוירטואלי - www.etzion.org.il/vbm